טכנולוגיה חדשה עשויה לאפשר לנו ל”מרוח” אובייקטים דרך מסכי מגע

קבוצת חוקרים באוניברסיטת טקסס A&M מנסה לקדם את הפיתוח של טכנולוגיה שעשויה להוביל למסכי מגע משופרים שמאפשרים לנו ל”מרוח” אובייקטים. טכנולוגיה זו תיקח אותנו הרחק יותר מהתקן שרק מרגיש ומגיב למגע, והם עושים זאת על ידי הגדרה טובה יותר של כיצד האצבע מתאימת להתקן כזה.

הקבוצה מונהגת על ידי ד”ר סינתיה היפוול, שהיא פרופסור במחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטה.

המחקר פורסם בחודש שעבר בכתב העת Advanced Materials.

סוג חדש של ממשק אדם-מכונה

מטרת הקבוצה היא לפתח ממשק אדם-מכונה שנותן להתקני מגע את היכולת לספק למשתמשים חווית מגע יותר אינטראקטיבית. הם משיגים זאת על ידי פיתוח טכנולוגיה שיכולה לחקות את התחושה של אובייקטים פיזיים.

על פי היפוול, ישנן הרבה יישומים פוטנציאליים כמו פלטפורמת מציאות וירטואלית (VR) יותר אימרסיבית שיכולה להציג ממשקי מגע כמו אלו בלוח הבקרה של כלי רכב. היא יכולה גם לאפשר חווית קניות וירטואלית שבה המשתמשים יכולים באמת להרגיש את הטקסטורה של חומרים דרך ההתקן לפני רכישתם.

“זה יאפשר לך להרגיש באמת טקסטורות, כפתורים, מגלשים ומפסקים על המסך,” אמרה היפוול. “זה יכול לשמש לתצוגות אינטראקטיביות המבוססות מגע, אבל אחד היעדים הוא בהחלט להביא את המגע לקניות כך שתוכל להרגיש את הטקסטורה של בדים ומוצרים אחרים בזמן קניות אונליין.”

שיפור טכנולוגיית הפטיק

היפוול אומרת כי ה”מגע” של טכנולוגיית המגע הנוכחית הוא בעצם יותר עבור המסך מאשר עבור המשתמש. אולם, היחסים בין המשתמש להתקן יכולים עכשיו להיות הדדיים יותר הודות להתפתחות ושיפור טכנולוגיית הפטיק.

באמצעות הוספת מגע כקלט חושי, הסביבות הווירטואליות יכולות להעשיר, וזה יכול להקל על התקשורת שנושאת כרגע על ידי אודיו וויזואל.

“כאשר אנו מסתכלים על חוויות וירטואליות, הן בעיקר אודיו וויזואליות כרגע, ואנו יכולים לקבל עומס אודיו וויזואלי,” אמרה היפוול. “הבאת המגע לממשק אדם-מכונה יכולה להביא הרבה יותר יכולת, ריאליזם רב יותר, והיא יכולה להפחית את העומס. אפקטים פטיקים יכולים לשמש כדי למשוך את תשומת הלב, להפוך דברים לקלים יותר למציאה או לעשייה בעומס קוגניטיבי נמוך יותר.”

הקבוצה עוסקת בממשק מאוד מורכב שמשתנה בהתאם למשתמש ולתנאים סביבתיים.

“אנו מסתכלים על אפקטים של אלקטרו-רטיבות (הכוחות הנובעים משדה חשמלי מופעל), אפקטים אלקטרוסטטיים, שינויים בתכונות של האצבע, תכונות החומר והגאומטריה של המשטח של ההתקן, מכניקת המגע, תנועת הנוזל, הובלת מטען — באמת, הכל שקורה בממשק כדי להבין כיצד ההתקן יכול להיות מעוצב כדי להיות יותר אמין ובעל ביצועים גבוהים יותר,” אמרה היפוול. “בסופו של דבר, מטרתנו היא ליצור מודלים תיחומיים שיאפשרו למעצב ליצור התקנים עם אפקט פטיק מקסימלי ורגישות מינימלית לשינויים של המשתמש והסביבה.”

היפוול מאמינה כי תכונות אלו יתחילו להיות מיושמות בהתקנים רגילים במהלך השנים הקרובות.

“אני חושבת שיסודותיה יהיו בטווח הקרוב, בתוך חמש השנים הקרובות,” אמרה היפוול. “אז, זה יהיה רק עניין של הבשלת הטכנולוגיה וכמה היא מתקדמת, ריאליסטית ונפוצה היא הופכת.”